×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
מלכים א י״בתנ״ך
א֣
אָ
(א) וַיֵּ֥לֶךְ רְחַבְעָ֖ם שְׁכֶ֑ם כִּ֥י שְׁכֶ֛ם בָּ֥א כׇל⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל לְהַמְלִ֥יךְ אֹתֽוֹ׃ (ב) וַיְהִ֞י כִּשְׁמֹ֣עַ׀ יָרׇבְעָ֣ם בֶּן⁠־נְבָ֗ט וְהוּא֙ עוֹדֶ֣נּוּ בְמִצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֣ר בָּרַ֔ח מִפְּנֵ֖י הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֑ה וַיֵּ֥שֶׁב יָרׇבְעָ֖ם בְּמִצְרָֽיִם׃ (ג) וַֽיִּשְׁלְחוּ֙ וַיִּקְרְאוּ⁠־ל֔וֹ [וַיָּבֹ֥א] (ויבאו) יָרׇבְעָ֖ם וְכׇל⁠־קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיְדַבְּר֔וּ אֶל⁠־רְחַבְעָ֖ם לֵאמֹֽר׃ (ד) אָבִ֖יךָ הִקְשָׁ֣ה אֶת⁠־עֻלֵּ֑נוּ וְאַתָּ֡ה עַתָּ֣ה הָקֵל֩ מֵעֲבֹדַ֨ת אָבִ֜יךָ הַקָּשָׁ֗ה וּמֵעֻלּ֧וֹ הַכָּבֵ֛ד אֲשֶׁר⁠־נָתַ֥ן עָלֵ֖ינוּ וְנַעַבְדֶֽךָּ׃ (ה) וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם לְכוּ⁠־עֹ֛ד שְׁלֹשָׁ֥ה יָמִ֖ים וְשׁ֣וּבוּ אֵלָ֑י וַיֵּלְכ֖וּ הָעָֽם׃ (ו) וַיִּוָּעַ֞ץ הַמֶּ֣לֶךְ רְחַבְעָ֗ם אֶת⁠־הַזְּקֵנִים֙ אֲשֶׁר⁠־הָי֣וּ עֹמְדִ֗ים אֶת⁠־פְּנֵי֙ שְׁלֹמֹ֣ה אָבִ֔יו בִּֽהְיֹת֥וֹ חַ֖י לֵאמֹ֑ר אֵ֚יךְ אַתֶּ֣ם נוֹעָצִ֔ים לְהָשִׁ֥יב אֶת⁠־הָעָם⁠־הַזֶּ֖ה דָּבָֽר׃ (ז) [וַיְדַבְּר֨וּ] (וידבר) אֵלָ֜יו לֵאמֹ֗ר אִם⁠־הַ֠יּ֠וֹם תִּֽהְיֶה⁠־עֶ֜בֶד לָעָ֤ם הַזֶּה֙ וַעֲבַדְתָּ֔ם וַעֲנִיתָ֕ם וְדִבַּרְתָּ֥ אֲלֵיהֶ֖ם דְּבָרִ֣ים טוֹבִ֑ים וְהָי֥וּ לְךָ֛ עֲבָדִ֖ים כׇּל⁠־הַיָּמִֽים׃ (ח) וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת⁠־עֲצַ֥ת הַזְּקֵנִ֖ים אֲשֶׁ֣ר יְעָצֻ֑הוּ וַיִּוָּעַ֗ץ אֶת⁠־הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֣ר גָּדְל֣וּ אִתּ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר הָעֹמְדִ֖ים לְפָנָֽיו׃ (ט) וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם מָ֚ה אַתֶּ֣ם נֽוֹעָצִ֔ים וְנָשִׁ֥יב דָּבָ֖ר אֶת⁠־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה אֲשֶׁ֨ר דִּבְּר֤וּ אֵלַי֙ לֵאמֹ֔ר הָקֵל֙ מִן⁠־הָעֹ֔ל אֲשֶׁר⁠־נָתַ֥ן אָבִ֖יךָ עָלֵֽינוּ׃ (י) וַיְדַבְּר֣וּ אֵלָ֗יו הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֨ר גָּדְל֣וּ אִתּוֹ֮ לֵאמֹר֒ כֹּה⁠־תֹאמַ֣ר לָעָ֣ם הַזֶּ֡ה אֲשֶׁר֩ דִּבְּר֨וּ אֵלֶ֜יךָ לֵאמֹ֗ר אָבִ֙יךָ֙ הִכְבִּ֣יד אֶת⁠־עֻלֵּ֔נוּ וְאַתָּ֖ה הָקֵ֣ל מֵעָלֵ֑ינוּ כֹּ֚ה תְּדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֔ם קׇטׇנִּ֥י עָבָ֖ה מִמׇּתְנֵ֥י אָבִֽי׃ (יא) וְעַתָּ֗ה אָבִי֙ הֶעְמִ֤יס עֲלֵיכֶם֙ עֹ֣ל כָּבֵ֔ד וַאֲנִ֖י אוֹסִ֣יף עַֽל⁠־עֻלְּכֶ֑ם אָבִ֗י יִסַּ֤ר אֶתְכֶם֙ בַּשּׁוֹטִ֔ים וַאֲנִ֕י אֲיַסֵּ֥ר אֶתְכֶ֖ם בָּעַקְרַבִּֽים׃ (יב) וַיָּב֨וֹא יָרׇבְעָ֧ם וְכׇל⁠־הָעָ֛ם אֶל⁠־רְחַבְעָ֖ם בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לֵאמֹ֔ר שׁ֥וּבוּ אֵלַ֖י בַּיּ֥וֹם הַשְּׁלִישִֽׁי׃ (יג) וַיַּ֧עַן הַמֶּ֛לֶךְ אֶת⁠־הָעָ֖ם קָשָׁ֑ה וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת⁠־עֲצַ֥ת הַזְּקֵנִ֖ים אֲשֶׁ֥ר יְעָצֻֽהוּ׃ (יד) וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם כַּעֲצַ֤ת הַיְלָדִים֙ לֵאמֹ֔ר אָבִי֙ הִכְבִּ֣יד אֶֽת⁠־עֻלְּכֶ֔ם וַאֲנִ֖י אֹסִ֣יף עַֽל⁠־עֻלְּכֶ֑ם אָבִ֗י יִסַּ֤ר אֶתְכֶם֙ בַּשּׁוֹטִ֔ים וַאֲנִ֕י אֲיַסֵּ֥ר אֶתְכֶ֖ם בָּעַקְרַבִּֽים׃ (טו) וְלֹא⁠־שָׁמַ֥ע הַמֶּ֖לֶךְ אֶל⁠־הָעָ֑ם כִּֽי⁠־הָיְתָ֤ה סִבָּה֙ מֵעִ֣ם יְהֹוָ֔הי״י֔ לְמַ֜עַן הָקִ֣ים אֶת⁠־דְּבָר֗וֹ אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר יְהֹוָה֙י״י֙ בְּיַד֙ אֲחִיָּ֣ה הַשִּֽׁילֹנִ֔י אֶל⁠־יָרׇבְעָ֖ם בֶּן⁠־נְבָֽט׃ (טז) וַיַּ֣רְא כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵ֗ל כִּ֠י לֹא⁠־שָׁמַ֣ע הַמֶּ֘לֶךְ֮ אֲלֵהֶם֒ וַיָּשִׁ֣בוּ הָעָ֣ם אֶת⁠־הַמֶּ֣לֶךְ ׀ דָּבָ֣ר ׀ לֵאמֹ֡ר מַה⁠־לָּ֩נוּ֩ חֵ֨לֶק בְּדָוִ֜ד וְלֹא⁠־נַחֲלָ֣ה בְּבֶן⁠־יִשַׁ֗י לְאֹהָלֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל עַתָּ֕ה רְאֵ֥ה בֵיתְךָ֖ דָּוִ֑ד וַיֵּ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵ֖ל לְאֹהָלָֽיו׃ (יז) וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַיֹּשְׁבִ֖ים בְּעָרֵ֣י יְהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֥ךְ עֲלֵיהֶ֖ם רְחַבְעָֽם׃ (יח) וַיִּשְׁלַ֞ח הַמֶּ֣לֶךְ רְחַבְעָ֗ם אֶת⁠־אֲדֹרָם֙ אֲשֶׁ֣ר עַל⁠־הַמַּ֔ס וַיִּרְגְּמ֨וּ כׇל⁠־יִשְׂרָאֵ֥ל בּ֛וֹ אֶ֖בֶן וַיָּמֹ֑ת וְהַמֶּ֣לֶךְ רְחַבְעָ֗ם הִתְאַמֵּץ֙ לַעֲל֣וֹת בַּמֶּרְכָּבָ֔ה לָנ֖וּס יְרֽוּשָׁלָֽ͏ִם׃ (יט) וַיִּפְשְׁע֤וּ יִשְׂרָאֵל֙ בְּבֵ֣ית דָּוִ֔ד עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (כ) וַיְהִ֞י כִּשְׁמֹ֤עַ כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵל֙ כִּֽי⁠־שָׁ֣ב יָרׇבְעָ֔ם וַֽיִּשְׁלְח֗וּ וַיִּקְרְא֤וּ אֹתוֹ֙ אֶל⁠־הָ֣עֵדָ֔ה וַיַּמְלִ֥יכוּ אֹת֖וֹ עַל⁠־כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֤א הָיָה֙ אַחֲרֵ֣י בֵית⁠־דָּוִ֔ד זוּלָתִ֥י שֵׁבֶט⁠־יְהוּדָ֖ה לְבַדּֽוֹ׃ (כא) [וַיָּבֹ֣א] (ויבאו) רְחַבְעָם֮ יְרוּשָׁלַ֒͏ִם֒ וַיַּקְהֵל֩ אֶת⁠־כׇּל⁠־בֵּ֨ית יְהוּדָ֜ה וְאֶת⁠־שֵׁ֣בֶט בִּנְיָמִ֗ן מֵאָ֨ה וּשְׁמֹנִ֥ים אֶ֛לֶף בָּח֖וּר עֹשֵׂ֣ה מִלְחָמָ֑ה לְהִלָּחֵם֙ עִם⁠־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל לְהָשִׁיב֙ אֶת⁠־הַמְּלוּכָ֔ה לִרְחַבְעָ֖ם בֶּן⁠־שְׁלֹמֹֽה׃ (כב) וַֽיְהִי֙ דְּבַ֣ר הָאֱלֹהִ֔ים אֶל⁠־שְׁמַֽעְיָ֥ה אִישׁ⁠־הָאֱלֹהִ֖ים לֵאמֹֽר׃ (כג) אֱמֹ֗ר אֶל⁠־רְחַבְעָ֤ם בֶּן⁠־שְׁלֹמֹה֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה וְאֶל⁠־כׇּל⁠־בֵּ֥ית יְהוּדָ֖ה וּבִנְיָמִ֑ין וְיֶ֥תֶר הָעָ֖ם לֵאמֹֽר׃ (כד) כֹּ֣ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֡הי״י֡ לֹא⁠־תַעֲלוּ֩ וְלֹא⁠־תִלָּ֨חֲמ֜וּן עִם⁠־אֲחֵיכֶ֣ם בְּנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֗ל שׁ֚וּבוּ אִ֣ישׁ לְבֵית֔וֹ כִּ֧י מֵאִתִּ֛י נִֽהְיָ֖ה הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַֽיִּשְׁמְעוּ֙ אֶת⁠־דְּבַ֣ר יְהֹוָ֔הי״י֔ וַיָּשֻׁ֥בוּ לָלֶ֖כֶת כִּדְבַ֥ר יְהֹוָֽהי״יֽ׃ (כה) וַיִּ֨בֶן יָרׇבְעָ֧ם אֶת⁠־שְׁכֶ֛ם בְּהַ֥ר אֶפְרַ֖יִם וַיֵּ֣שֶׁב בָּ֑הּ וַיֵּצֵ֣א מִשָּׁ֔ם וַיִּ֖בֶן אֶת⁠־פְּנוּאֵֽל׃ (כו) וַיֹּ֥אמֶר יָרׇבְעָ֖ם בְּלִבּ֑וֹ עַתָּ֛ה תָּשׁ֥וּב הַמַּמְלָכָ֖ה לְבֵ֥ית דָּוִֽד׃ (כז) אִֽם⁠־יַעֲלֶ֣ה׀ הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה לַעֲשׂ֨וֹת זְבָחִ֤ים בְּבֵית⁠־יְהֹוָה֙י״י֙ בִּיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם וְ֠שָׁ֠ב לֵ֣ב הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אֶל⁠־אֲדֹ֣נֵיהֶ֔ם אֶל⁠־רְחַבְעָ֖ם מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַהֲרָגֻ֕נִי וְשָׁ֖בוּ אֶל⁠־רְחַבְעָ֥ם מֶלֶךְ⁠־יְהוּדָֽה׃ (כח) וַיִּוָּעַ֣ץ הַמֶּ֔לֶךְ וַיַּ֕עַשׂ שְׁנֵ֖י עֶגְלֵ֣י זָהָ֑ב וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם רַב⁠־לָכֶם֙ מֵעֲל֣וֹת יְרוּשָׁלַ֔͏ִם הִנֵּ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (כט) וַיָּ֥שֶׂם אֶת⁠־הָאֶחָ֖ד בְּבֵֽית⁠־אֵ֑ל וְאֶת⁠־הָאֶחָ֖ד נָתַ֥ן בְּדָֽן׃ (ל) וַיְהִ֛י הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה לְחַטָּ֑את וַיֵּלְכ֥וּ הָעָ֛ם לִפְנֵ֥י הָאֶחָ֖ד עַד⁠־דָּֽן׃ (לא) וַיַּ֖עַשׂ אֶת⁠־בֵּ֣ית בָּמ֑וֹת וַיַּ֤עַשׂ כֹּֽהֲנִים֙ מִקְצ֣וֹת הָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹא⁠־הָי֖וּ מִבְּנֵ֥י לֵוִֽי׃ (לב) וַיַּ֣עַשׂ יָרׇבְעָ֣ם ׀ חָ֡ג בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁמִינִ֣י בַחֲמִשָּֽׁה⁠־עָשָׂר֩ י֨וֹם ׀ לַחֹ֜דֶשׁ כֶּחָ֣ג׀ אֲשֶׁ֣ר בִּיהוּדָ֗ה וַיַּ֙עַל֙ עַל⁠־הַמִּזְבֵּ֔חַ כֵּ֤ן עָשָׂה֙ בְּבֵֽית⁠־אֵ֔ל לְזַבֵּ֖חַ לָעֲגָלִ֣ים אֲשֶׁר⁠־עָשָׂ֑ה וְהֶֽעֱמִיד֙ בְּבֵ֣ית אֵ֔ל אֶת⁠־כֹּהֲנֵ֥י הַבָּמ֖וֹת אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃ (לג) וַיַּ֜עַל עַֽל⁠־הַמִּזְבֵּ֣חַ׀ אֲשֶׁר⁠־עָשָׂ֣ה בְּבֵֽית⁠־אֵ֗ל בַּחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁמִינִ֔י בַּחֹ֖דֶשׁ אֲשֶׁר⁠־בָּדָ֣א [מִלִּבּ֑וֹ] (מלבד) וַיַּ֤עַשׂ חָג֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּ֥עַל עַל⁠־הַמִּזְבֵּ֖חַ לְהַקְטִֽיר׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א וַיָּב֨וֹ מ״ק-א=<ל׳ חס׳ א׳>
• ל-קרי=וַיָּב֨וֹא
E/ע
הערותNotes
(א) וַיֵּלֶךְ רְחַבְעָם בן שלמה לשְׁכֶם1, כִּי לשְׁכֶם ולא לירושלים2 בָּא – באו כָל יִשְׂרָאֵל לְהַמְלִיךְ אֹתוֹ3: (ב) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ – וכששמע יָרָבְעָם בֶּן נְבָט על מות שלמה אויבו4 וְהוּא עוֹדֶנּוּ – היה עדיין5 בְמִצְרַיִם אֲשֶׁר – שכן בָּרַח אז מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, ועל אף ששלמה מת וַיֵּשֶׁב – המשיך לשבת6 יָרָבְעָם בְּמִצְרָיִם ולא חזר מעצמו7: (ג) וַיִּשְׁלְחוּ זקני העדה8 וַיִּקְרְאוּ לוֹ להיות ראש המדברים אצל רחבעם, שאם ירצה למלוך שֶׁיָּקֵל העול מעליהם9, וַיָּבֹא (ויבאו כתיב) יָרָבְעָם וְכָל קְהַל יִשְׂרָאֵל לִשְׁכֶם וַיְדַבְּרוּ אֶל רְחַבְעָם לֵאמֹר: (ד) אָבִיךָ שלמה הִקְשָׁה אֶת עֻלֵּנוּ לכלכל בני ביתו וסוסיו10, והיה טוב בעיני ישראל מרוב השלווה שהיו בה11, וְאַתָּה אין לך צורך בכך12, וגם עַתָּה שהחלו לצמוח מלחמות13 הָקֵל מֵעֲבֹדַת אָבִיךָ הַקָּשָׁה היא הטלת המס14 וּמֵעֻלּוֹ הַכָּבֵד הוא הנהגת השלטון אֲשֶׁר נָתַן עָלֵינוּ ביד חזקה15 וְנַעַבְדֶךָּ: (ה) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רחבעם לְכוּ לְאַהֲלֵיכֶם והתעכבו16 בבקשתכם17 עֹד שְׁלֹשָׁה יָמִים וְלאחר מכן18 שׁוּבוּ אֵלָי לקבלת תשובתי, וַיֵּלְכוּ הָעָם: (ו) וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת – עם הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הָיוּ עֹמְדִים אֶת פְּנֵי – לפני19 שְׁלֹמֹה אָבִיו והיו מבינים בתחבולת התחזקות הממלכה20, ומייעצים לו21 בִּהְיֹתוֹ חַי22 לֵאמֹר – ושאל בעצתם אֵיךְ23 אַתֶּם נוֹעָצִים בינכם לתת לי עצה24 כיצד לְהָשִׁיב אֶת הָעָם הַזֶּה דָּבָר על בקשתם להקל בעול ובעבודה הקשה: (ז) וַיְדַבְּרוּ (וידבר כתיב) אֵלָיו הזקנים לֵאמֹר, אִם עוד הַיּוֹם25 תִּהְיֶה עֶבֶד לָעָם הַזֶּה שתראה להם שרצונך בטל מפני רצונם26, וַעֲבַדְתָּם – ותהיה נכנע להם27, וַעֲנִיתָם – ותשיב28 להם על שאלתם אפילו שלא ביקשו ממך29, וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם דְּבָרִים טוֹבִים אז ישובו מרוגזם וימליכוך ללא תנאים30 וְהָיוּ לְךָ עֲבָדִים ותמלוך עליהם31 כָּל הַיָּמִים, ומלכותך תהיה בלתי מוגבלת32: (ח) וַיַּעֲזֹב אֶת עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ כי הם ועצתם33 לא ישרו בעיניו34 שכן יעצו לו מה שלא שאל מהם35, וַיִּוָּעַץ אֶת – עם הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ מִקַּטְנוּתָם36 ואֲשֶׁר מונו להיות יועציו37 הָעֹמְדִים לְפָנָיו: (ט) ואחר ששמע מהזקנים שלא יוכל להשיב את העם ריקם וצריך למלא בקשתם במקצת, שאל עד כמה ימלא בקשתם38, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מָה39 אַתֶּם נוֹעָצִים – מייעצים וְנָשִׁיב40 – שנשיב דָּבָר אֶת הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלַי לֵאמֹר הָקֵל מִן הָעֹל אֲשֶׁר נָתַן אָבִיךָ עָלֵינוּ: (י) וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ לֵאמֹר, כֹּה תֹאמַר לָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ לֵאמֹר, אָבִיךָ הִכְבִּיד שלא כדין41 אֶת עֻלֵּנוּ וְאַתָּה הָקֵל מֵעָלֵינוּ, כֹּה תְּדַבֵּר אֲלֵיהֶם קָטָנִּי – האצבע הקטנה שלי42 עָבָה מִמָּתְנֵי – משני המותניים של43 אָבִי44 ולמה אקל מעליכם את העבודה?!⁠45: (יא) וְעַתָּה הואיל וְתִגְדַּל מעלתי46 כל שכן שיש לי זכות להעמיס עליכם47 יותר, ולכן אעשה הפוך מבקשתכם להקל מֵעֻלְּכֶם48, אָבִי הֶעְמִיס עֲלֵיכֶם עֹל כָּבֵד וַאֲנִי אוֹסִיף עַל עֻלְּכֶם, אָבִי יִסַּר – הִכָּה49 אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים – שוט המיועד לסוסים50 וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים הם שוטים עם קוצים51 המכאיבים יותר52: (יב) וַיָּבוֹ – והנה שבו53 יָרָבְעָם וְכָל הָעָם אֶל רְחַבְעָם בשכם54 בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כַּאֲשֶׁר כפי שדִּבֶּר הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר – באומרו שׁוּבוּ אֵלַי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי: (יג) וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ אֶת הָעָם בצורה קָשָׁה וַיַּעֲזֹב אֶת עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ לענות לעם מענה בלשון רכה55: (יד) וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם שאינו רוצה לקיים בקשתם56, ועשה למעשה כַּעֲצַת הַיְלָדִים לֵאמֹר – בְּאָמְרוֹ לָעָם אָבִי הִכְבִּיד אֶת עֻלְּכֶם וַאֲנִי אֹסִיף עַל עֻלְּכֶם, אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים57: (טו) וְלֹא שָׁמַע – נעתר הַמֶּלֶךְ אֶל בקשת הָעָם להקל עֻלָּם58, ולא מתוך סכלות נעשה הדבר59 אלא כִּי הָיְתָה סִבָּה וגורם60 מֵעִם יְהוָה לְמַעַן הָקִים אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה בְּיַד אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי אֶל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אשר הוא ימלוך61 : (טז) וַיַּרְא כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵיהֶם, וַיָּשִׁבוּ הָעָם אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר, מַה לָּנוּ עוד במלך מאחר שאינו שומע בְּקוֹלֵנוּ?!⁠62 אין לנו63 חֵלֶק בְּדָוִד שנהיה עבדים לזרעו64 וְלֹא ניתנה לנו נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי, ולפיכך65 שוב לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל ולא תמליכו עליכם את רחבעם66, ועַתָּה שאין לך עסק איתנו במלוכה67 רְאֵה בֵיתְךָ רחבעם שבאת מזרע68 דָּוִד הבית הזה בית המקדש לְךָ לבדך יהיה69, ולא לזרע ישראל70, וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו וסרו ממנו71 ולא המליכו עליהם מלך אחר72: (יז) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי יְהוּדָה כולל שבט יהודה ובנימין ושאר השבטים הגרים בגלילות האלה73 וַיִּמְלֹךְ – מָלַךְ74 עֲלֵיהֶם רְחַבְעָם תיכף, ויתר השבטים נשארו בלא מלך ועדיין לא פשעו בו, ואם היה מניח אותם היה לו עדיין תקווה75: פ (יח) אולם המלך פעל בסכלות76 וַיִּשְׁלַח – ושלח הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת אֲדֹרָם הוא אדונירם77 אֲשֶׁר היה ממונה עוד בימי שלמה78 עַל גביית הַמַּס להחזירם אליו79 שיקבלוהו עליהם לְמֶלֶךְ80, אולם לא עזר הדבר וַיִּרְגְּמוּ – ורגמו כָל יִשְׂרָאֵל בּוֹ – באדונירם אֶבֶן – אבנים81 וַיָּמֹת אדונירם, וְהַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם כשידע מכך82 פחד לנפשו83, הִתְאַמֵּץ – התחזק84 לַעֲלוֹת בַּמֶּרְכָּבָה לרכוב85 וְלָנוּס ליְרוּשָׁלִָם: (יט) וַיִּפְשְׁעוּ – וימרדו86 יִשְׂרָאֵל בהחלטיות87 בְּבֵית דָּוִד עַד הַיּוֹם הַזֶּה, ומשכך הוצרכו להמליך עליהם מלך נגד רחבעם88: ס (כ) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי שָׁב יָרָבְעָם ממצרים89 נועדו ביניהם90, ולאחר מכן וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ אֹתוֹ כל העם91 אֶל הָעֵדָה וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל ומעתה לא היו עוד אנשים שפסחו על שני הסעיפים92 ולֹא הָיָה שבט מישראל שהלך אַחֲרֵי בֵית דָּוִד זוּלָתִי – למעט שֵׁבֶט יְהוּדָה (ובנימין93) לְבַדּוֹ: (כא) (ויבאו כתיב) וַיָּבֹא רְחַבְעָם ליְרוּשָׁלִַם וַיַּקְהֵל אֶת כָּל בֵּית יְהוּדָה וְאֶת שֵׁבֶט בִּנְיָמִן העומדים על גבול יהודה94 מֵאָה וּשְׁמֹנִים אֶלֶף בָּחוּר עֹשֵׂה מִלְחָמָה לְהִלָּחֵם עִם בֵּית יִשְׂרָאֵל כדי לְהָשִׁיב אֶת הַמְּלוּכָה לִרְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה שחשבו שה׳ יושיעם אחר שהמלוכה מובטחת לזרע בית דוד95: פ (כב) לאחר מכן וַיְהִי – היה דְּבַר הָאֱלֹהִים אֶל שְׁמַעְיָה אִישׁ הָאֱלֹהִים – הנביא לֵאמֹר: (כג) אֱמֹר אֶל רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶל כָּל בֵּית יְהוּדָה וּבִנְיָמִין וְיֶתֶר הָעָם אשר היו משאר השבטים שהתגוררו בירושלים96 והצטרפו לרחבעם97 לֵאמֹר: (כד) כֹּה אָמַר יְהוָה לֹא תַעֲלוּ להילחם עמהם בעריהם98, וְלֹא תִלָּחֲמוּן עִם אֲחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שתזמינו אותם למלחמה בעריכם99, משום שהחולק על כוונת ה׳ ורצונו לא יצלח100, שׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ ואל לכם ליראה מהם, כי הם לא יבואו להילחם בכם101 כִּי מֵאִתִּי ולא במקרה102 נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה שיהיו עשרת השבטים לירבעם ושבט יהודה ובנימין לבית דוד103, וַיִּשְׁמְעוּ אֶת דְּבַר יְהוָה שלא להילחם104 וַיָּשֻׁבוּ לָלֶכֶת איש לביתו105 כִּדְבַר יְהוָה: ס (כה) וַיִּבֶן – ויחזק106 יָרָבְעָם אֶת חומות העיר107 שְׁכֶם שבְּהַר אֶפְרַיִם וַיֵּשֶׁב בָּהּ ובנה בתוכה את היכל המלך108, וַיֵּצֵא מִשָּׁם וַיִּבֶן – וחיזק109 גם אֶת בנין110 העיר – פְּנוּאֵל להיות ערי מבצר111 להתגונן מפני רחבעם112: (כו) אולם עלה בלב ירבעם פחד אחר113 וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ עַתָּה במהרה114 תָּשׁוּב הַמַּמְלָכָה לְבֵית דָּוִד: (כז) שכן אִם אניח לעם לעלות לבית המקדש בשלושת הרגלים115 אזי כאשר116 יַעֲלֶה הָעָם הַזֶּה לַעֲשׂוֹת זְבָחִים בְּבֵית יְהוָה בִּירוּשָׁלִַם אהיה בזוי שהרי אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, ויהיה הוא (רחבעם) יושב ואני עומד, ובמוצאי שביעית בזמן הַקְהֵל יקרא את פרשת המלך, שהוא ראש במדינתו, ואם ארצה לקרוא ראשון לא יניחוני, ואם אקרא שני נמצאתי בזוי117, ואז וְשָׁב – ישוב לֵב הָעָם הַזֶּה אֶל אֲדֹנֵיהֶם כי הוא מלך בן מלך118 אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה לְאַהֲבוֹ ולחפוץ בו119 וַהֲרָגֻנִי כמורד במלכות120 וְשָׁבוּ אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה להיות הוא עליהם למלך121: (כח) וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ עם יועציו122, וכתחליף לבית המקדש וַיַּעַשׂ – עשה שְׁנֵי123 עֶגְלֵי124 זָהָב לפתות אותם שהשכינה תשרה בהם125, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם כי האל בחר בו מפני שמאס במלכות יהודה ובירושלים וא״כ נעשה מקום אחר לזבוח בו לה׳,⁠126 רַב – די127 לָכֶם מֵעֲלוֹת ליְרוּשָׁלִַם המרוחקת128, הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם129 ואין צורך יותר לעלות להקריב בבית המקדש130: (כט) וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְּבֵית אֵל שאמר להם שהמקום הזה נבחר כמו ירושלים131, וְאֶת הָאֶחָד נָתַן בסוף גבול הארץ132 בְּדָן כדי שכל אחד ילך אל המקום הקרוב אליו133: (ל) על אף שבתחילה לא היתה כוונה לעבודה זרה134 ועדיין נחשב לחטא135, לאחר מכן וַיְהִי – נהיה הַדָּבָר הַזֶּה לְחַטָּאת – לעבודה זרה136, וַיֵּלְכוּ הָעָם לִפְנֵי העגל הָאֶחָד עַד דָּן שבסוף גבול הארץ137 בניגוד למה שפיתה אותם שלא יצטרכו לטרוח בהליכה רחוקה138: (לא) וכשראה שהעם רוצה בעבודת הקורבנות139 וַיַּעַשׂ בדן140 אֶת בֵּית בָּמוֹת – בית שהיו בו במות רבות141 להעמיד בו מזבחות142, וכיוון שהכהנים עבדו בירושלים143 וַיַּעַשׂ – מינה כדי למצוא חן בעיני העם144 כֹּהֲנִים מִקְצוֹת145 כל הָעָם יהיה מי שיהיה146 אֲשֶׁר לֹא הָיוּ מִבְּנֵי לֵוִי147: (לב) וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם את חָג הסוכות148 בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי הוא חודש חשוון בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הזה, וכדי להכעיס, עשה אותו149 וקרא לו150 כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה151 ״חג הסוכות״, וַיַּעַל והעלה עולות152 בעצמו153 עַל הַמִּזְבֵּחַ, ולא רק בדן עשה זאת אלא כֵּן – כך154 עָשָׂה בְּבֵית אֵל לְזַבֵּחַ לָעֲגָלִים אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהֶעֱמִיד לעבודת המזבח155 בְּבֵית אֵל אֶת כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה – מינה מקצות העם156: (לג) וַיַּעַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית אֵל בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי שאמר להם שהוא חודש האסיף157, בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר בָּדָא – המציא158 מִמחשבות159 לִּבּוֹ (מלבד160 כתיב) בְּכָזָב161, וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעַל ירבעם בעצמו162 עַל הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר קטורת163 בדומה לעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים164: פ מקראות שלובות על נביאים וכתובים, באדיבות המהדיר הרב אליהו חדד
הערות
1 ואע״פ שרחבעם לא היה צריך משיחה בהיותו מלך בן מלך, סיפר הכתוב איך נתקיימה נבואת אחיה השילוני, מלבי״ם.
2 מפני שפחדו שבירושלים שהיא מקומו יתחזק למלוך מבלי למלאות שאלתם, מצודת דוד. וועוד שחששו שבירושלים יהרוג את ירבעם, רלב״ג. ובמדרש, תנא משום ר׳ יוסי, שכם מקום מזומן לפורענות, בשכם עינו את דינה בשכם מכרו את יוסף, בשכם נחלקה מלכות בית דוד, ילקוט שמעוני, סנהדרין קב.
3 ולמעשה חיפשו עלילה לקיים את נבואת אחיה השילוני (אשר נודעה להם) להמליך את ירבעם, רד״ק.
4 מצודת דוד.
5 מצודת דוד.
6 מצודת דוד.
7 מצודת דוד. וראה את הסברו של המלבי״ם המיישב פסוק זה עם הנאמר בדברי הימים.
8 מצודת דוד.
9 שידעו שיש בו אומץ לדבר מול רחבעם, כפי שהעז פניו נגד שלמה מצודת דוד.
10 מצודת דוד.
11 רלב״ג.
12 שכן אין אתה בגודל מעלת אביך, אשר באו מכל העולם לראות חכמתו, מצודת דוד.
13 שלא כבימי שלמה, רלב״ג.
14 מלבי״ם. ורד״ק מסביר כי למעשה לא היתה להם סיבה להתרעם על המס שעבר עליהם בנקל בהיותם ללא מלחמות, אלא הדבר היה מאת ה׳ לבקש עלילה כדי להמליך את ירבעם.
15 מלבי״ם.
16 מצודת דוד.
17 מלבי״ם.
18 מצודת דוד.
19 מצודת ציון.
20 מלבי״ם.
21 רלב״ג.
22 וע״כ היה ראוי שישמע לעצם, רלב״ג.
23 ולא שאל מה אתם נועצים, כיוון שלא היה בדעתו להקל את המס מהעם, ושאלתו היתה רק לשמוע מהם כיצד לדחות את בקשת העם, מלבי״ם.
24 רד״ק.
25 ולא תמתין שלושה ימים שיראו שהדבר פשוט בעינך, מלבי״ם.
26 מלבי״ם. ובמדרש, ״אם היום תהיה עבד לעם הזה״, ללמדך שכל המתמנה על הציבור נעשה עבד לציבור, ילקוט שמעוני.
27 רד״ק. ושתדבר עימם בהכנעה, מצודת דוד.
28 מצודת ציון.
29 מצודת דוד.
30 מלבי״ם.
31 מצודת דוד.
32 מלבי״ם.
33 רד״ק.
34 מצודת דוד.
35 כאמור הוא לא רצה לקבל את בקשת העם, אלא רק לקבל מהם עצה כיצד לדחות את בקשת העם, מלבי״ם.
36 מצודת דוד.
37 מלבי״ם.
38 מלבי״ם.
39 ולא ״איך״ כפי ששאל את הזקנים, כי כאן היתה כוונתו לקבל מהילדים עצה עד כמה יקבל בקשתם, ראה מלבי״ם בפס׳ ו׳. ובמדרש, תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר אם יאמרו לך זקנים סתור וילדים אומרים לך בנה, סתור ואל תבנה, שסתירת זקנים בנין, וראיה לדבר רחבעם בן שלמה, ילקוט שמעוני.
40 בלשון רבים בהיותם שותפים להנהגת המלוכה, מלבי״ם.
41 מלבי״ם.
42 רש״י.
43 מצודת דוד.
44 כלומר יש לי יותר אומץ ממה שהיה לאבי, רד״ק. ואהיה במעלה יותר גבוה ממנו, מצודת דוד. וראוי שתעבדו אותי עבודה יותר חזקה ממה שעבדתם את אבי, שהוא מלך בהיותו נער ואני בגיל ארבעים ואחת, רלב״ג. ומלבי״ם מבאר שלי יש יתרון, כי כל כוחי הוא מכח אבי, שהוא התחיל בהנהגה והייתם מחוייבים לו וכל שכן שתהיו מחוייבים לי שאני יורש אותו, וכוונתו לומר האצבע הקטנה שלי היא חזקה כי היא באה מכח מותני אבי, מלבי״ם.
45 רד״ק.
46 מצודת דוד.
47 מלבי״ם.
48 מלבי״ם.
49 מצודת ציון.
50 מצודת ציון.
51 רלב״ג. שעוקצים כעקרב, רש״י.
52 רד״ק, רלב״ג, מצודת דוד.
53 רלב״ג.
54 רלב״ג.
55 ולמעשה להשיג בכך את אותה המטרה של קבלת מלכות בלתי מוגבלת, מלבי״ם.
56 מלבי״ם.
57 ראה הערות בפסוק יא.
58 רד״ק.
59 מצודת דוד.
60 מצודת ציון.
61 מצודת דוד. ומלבי״ם מבאר כי למרות שנבואה רעה יכולה להתבטל, נבואה זו היתה רעה לאחד אך טובה לאחר (ירבעם) ולפיכך אינה מתבטלת שכן הקב״ה אינו חוזר בו מהבטחת הטוב.
62 רד״ק.
63 תרגום.
64 מצודת דוד.
65 רלב״ג.
66 מצודת דוד.
67 מצודת דוד.
68 מצודת דוד.
69 רש״י.
70 אשר נטשו אַהֲלֵיהֶם כדי לבנות את ביתך, מלבי״ם.
71 רלב״ג.
72 מלבי״ם.
73 מלבי״ם.
74 רד״ק.
75 מלבי״ם.
76 מלבי״ם.
77 רש״י, (המוזכר לעיל בפרקים ד-ה).
78 מלבי״ם.
79 ורבותינו חלקו בדבר י״א שרצה להחזירם בדברי רכות, מצודת דוד. וי״א בדרך קשה, מלבי״ם.
80 רד״ק.
81 מצודת דוד.
82 רד״ק.
83 מצודת דוד.
84 מצודת ציון.
85 רד״ק.
86 מצודת ציון.
87 מלבי״ם.
88 מלבי״ם.
89 מצודת דוד.
90 רד״ק.
91 מלבי״ם.
92 מלבי״ם.
93 אשר היה בתוך נחלת יהודה, רלב״ג. והיה טפל לשבט יהודה, ומפאת כבוד שבט יהודה לא הוזכר במפורש שבט בנימין, מצודת דוד.
94 רש״י.
95 מלבי״ם.
96 מצודת דוד.
97 ראה רלב״ג בפס׳ כא.
98 מלבי״ם.
99 מלבי״ם.
100 רלב״ג.
101 מלבי״ם.
102 מצודת דוד.
103 מלבי״ם.
104 מלבי״ם.
105 והיו בזה ב׳ ציווים, א׳ לא להילחם, ב׳ לשוב איש לביתו, מלבי״ם.
106 רד״ק.
107 רש״י, רד״ק.
108 רד״ק.
109 רלב״ג.
110 רד״ק.
111 רש״י.
112 רד״ק. ומלבי״ם מבאר כי ירבעם בטח ברוב עמו, לכן רק חיזק ערים קיימות ולא בנה ערי מבצר חדשות.
113 מלבי״ם.
114 מצודת דוד.
115 רלב״ג.
116 רד״ק, מצודת דוד.
117 סנהדרין קא:, רש״י, רד״ק.
118 רד״ק.
119 מצודת דוד.
120 שיאמרו אם היה מלך היה יושב, רד״ק.
121 מצודת דוד.
122 מצודת דוד.
123 ועשה שניים כדי לא להטריחם, רד״ק רלב״ג.
124 העגל (שור) מסמל את שבט יוסף ממנו בא, ועשה שניים כנגד אפרים ומנשה, מלבי״ם. ורד״ק מפרש שעשה עגל כמו שאהרן עשה לבנ״י להשרות שכינת ה׳ עליו במקום משה שלא חזר.
125 מצודת דוד, בדומה לֶעָוֹן דּוֹר הַמִּדְבָּר, רד״ק.
126 רד״ק.
127 רד״ק.
128 מצודת דוד.
129 השתמש בלשון דור המדבר להטעותם מצודת דוד.
130 ירבעם אף הציב שומרים בדרכים למנוע את עליית העם לירושלים, תענית ל:, רד״ק.
131 על כי יעקב אמר ״יהיה בית אלהים״ בראשית כח, כב, רד״ק, רלב״ג.
132 רד״ק, רלב״ג.
133 מלבי״ם.
134 מצודת דוד.
135 רלב״ג.
136 רד״ק.
137 רש״י. ולגנאי נאמר, שהלכו רחוק לעבוד עבודה זרה, רלב״ג.
138 מצודת דוד.
139 מלבי״ם.
140 מצודת דוד.
141 להיפך ממה שהיה בבית המקדש שלא היתה בו כי אם במה אחת, רלב״ג.
142 מצודת דוד.
143 רלב״ג, מלבי״ם. ולא רצו לעבוד עבודה זרה, וירבעם גירשם מנחלתם ומאחוזתם והלכו לארץ יהודה ולירושלים, דברי הימים ב׳ יא-יד, רד״ק.
144 רלב״ג.
145 רבותינו פירשו מן הקוצים שבעם, ירושלמי גטין פ״א ה״ד, רד״ק.
146 מצודת דוד.
147 וכך ביטל להם מעשרות ומתנות כהונה, רלב״ג.
148 מלבי״ם.
149 מצודת דוד.
150 מלבי״ם.
151 כחג אשר ביהודה בשביעי עשה בבית אל בשמיני, רד״ק. ובמדרש, על חג זה נאמר (ישעיהו א, יד) ״חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי״, מדרש רבה במדבר פרשה כ״א סי׳ כ״ה.
152 מצודת דוד.
153 רלב״ג.
154 מצודת דוד.
155 מצודת דוד. ואפילו אלה שנדרו לעגל בדן יכלו לשלם את הנדבה שלהם בבית אל, בכדי שהעבודה והקורבנות יהיו במקום אחד בדומה לירושלים.
156 מצודת דוד.
157 ובו ראוי לחול חג הסוכות, רש״י.
158 מצודת ציון.
159 מצודת דוד.
160 ואף שבתות וימים טובים בדה מליבו, רד״ק.
161 רש״י, מצודת ציון.
162 מצודת דוד.
163 אבל שאר הקורבנות העלות כהני הבמות, מצודת דוד.
164 מלבי״ם.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×